עירית אשקלון נ' חיבת הארץ בניה ויזמות בע"מ

בפני

שופטת נגה שמואלי-מאייר

הכרעת דין

כתב האישום ורקע עובדתי:

כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה של ביצוע עבודות בנייה/שימוש במקרקעין ללא היתר או בסטייה מהיתר (עבירה לפי סעיפים 145 ו-204(ב) לחוק התכנון ובניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק) ותקנות התכנון והבניה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967); עבירה של אי קיום צו הפסקה מנהלי (עבירה לפי סעיף 237 לחוק); ועבירה של אי קיום צו הפסקה שיפוטי (עבירה לפי סעיף 240 לחוק).

לפי עובדות כתב האישום, ביום 26/6/2006 או בסמוך לכך נמצא כי הנאשמת החלה בהקמתה של קומה שמינית בבניין אותו היא בונה במקרקעין הידועים כגוש 1240, חלקה 15, מגרש 10 והמצויים ברח' מעלות אשר 18 באשקלון (להלן: הבניין או המקרקעין), כאשר היתר הבנייה המצוי בידה ביחס למקרקעין אלה מתיר בנייתו של מבנה בן 7 קומות בלבד.

בהמשך לכך, ביום 26/6/2006 ניתן לנאשמת צו הפסקת עבודות מנהלי לפי סעיף 224 לחוק (להלן: צו הפסקה מנהלי) החתום ע"י מהנדס העיר אשקלון, המורה לה להפסיק לאלתר את בנייתה של הקומה השמינית בבניין. חרף זאת, ביום 2/7/2006 או בסמוך לכך נמצא כי הנאשמת ממשיכה בבנייתה של הקומה השמינית, ובכך מפרה את צו ההפסקה המנהלי.

בהמשך לכך, ביום 6/7/2006 בית משפט זה הוציא לבקשת המאשימה צו הפסקת עבודות שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק (להלן: צו הפסקה שיפוטי), המורה לנאשמת להפסיק לאלתר את בנייתה של הקומה השמינית בבניין. חרף זאת, בימים 11/7/2006, 13/7/2006 ו-6/8/2006 נמצא כי הנאשמת ממשיכה בבנייתה של הקומה השמינית, ובכך מפרה את צו ההפסקה השיפוטי.

הקראת כתב האישום התקיימה ביום 21/10/2009. הנאשמת, באמצעות נציגה מר משה חן (להלן: חן), כפרה באשמה וטענה כי הבנייה שבוצעה על ידה בקומה השמינית של הבניין תואמת את תנאי ההיתר, וכי הן צו ההפסקה המנהלי והן צו ההפסקה השיפוטי לא הומצאו לה כדין. עוד הוסיף נציג הנאשמת כי בסופו של יום הנאשמת הוציאה היתר בנייה כדין לעבודות הבנייה שביצעה בקומה השמינית.

פרשת התביעה התקיימה ביום 7/7/2010. במסגרת פרשת התביעה העיד עד תביעה יחיד, מר משה בלנרו (להלן: בלנרו) – מפקח בנייה בעיריית אשקלון אשר ביקר במקרקעין נושא כתב האישום במועדים הרלוונטיים ומצא את העבירות הנטענות בכתב האישום. כמו כן, עד זה הדביק במקרקעין את שני צווי ההפסקה נושא אישומים 2 ו-3 בכתב האישום. בתום עדותו, ומשהודיעה המאשימה "אלה עדיי", טען חן כי אין לחייב את הנאשמת להשיב לאשמה, שכן המאשימה לא הוכיחה את אשמתה אף לכאורה כנדרש בשלב זה של ההליך הפלילי. הצדדים נתבקשו להגיש סיכומים בכתב לעניין זה, וכך נעשה.

ביום 29/12/2010 דחיתי את טענת הנאשמת, והוריתי לנציג הנאשמת להודיע תוך 30 יום האם בכוונת הנאשמת לנהל פרשת הגנה. משלא עשתה כן הנאשמת חרף החלטה זו וחרף החלטה נוספת מיום 12/2/2011, ביקשה המאשימה להכריע את הדין של על בסיס פרשת התביעה בלבד. בנסיבות העניין, מצאתי להיעתר לבקשת המאשימה.

ראיות התביעה:

אין מחלוקת כי היתר הבנייה המקורי למקרקעין נושא האישום התיר הקמתו של מבנה בן 7 קומות + קומת מרתף (ראו היתר בנייה מס' 2002180, הוגש וסומן A בת/2).

כמו כן, אין מחלוקת כי הנאשמת ביצעה עבודות בנייה מעל הקומה השביעית של הבניין. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם עבודות אלה תאמו את היתר הבנייה, או שמא בוצעו בסטייה ממנו.

כאמור, מטעם התביעה העיד עד יחיד – בלנרו. עד זה העיד בחקירה ראשית כי הגיע למקרקעין נושא האישום ביום 19/6/2006, והבחין בעבודות בנייה המתבצעות מעל הקומה השביעית של הבניין. כשעלה לקומה הגג, ראה כי עבודות הבנייה המתבצעות שם לא תואמות את היתר הבנייה אשר הוצא למקרקעין אלה:

ש. אני מפנה ל-A בת/2 ותראה לביהמ"ש מה היה אמור להיות בנוי בקומת הגג, בקומה שמונה, ומה כלל ההיתר?

ת. ההיתר כלל בניין של קומת מרתף, קומת כניסה, ויתר הקומות הם סך הכל שבע קומות. בפועל זו הייתה הקומה העליונה כפי שהיא מתוארת, מספר הדירות בקומה, זו קומה מספר שבע. מעל הקומה הזו, בגג הם היו אמורים להמשיך את גרם המדרגות ואת המבנה הקטן שהוא כנראה חדר מכונות. בפועל מה שראיתי בשטח אלו עמודים מסביב לכל המבנה בקומת הגג, והתחלה של חדר קירות.

(ראו פרוט' מיום 7/7/2010, עמ' 2, ש' 5-11)

ובהמשך:

ש. בהיתר מה היה אמור להיבנות? מה שבצבע כחול?